השתל הקוכילארי שלי - חלק ב'

השתל הקוכליארי שלי – חלק ב'

ד"ר מרק רוס

Hearing Loss Magazine July/August 2007

תורגם מאנגלית בהתנדבות ע"י רינה צורף, רחובות

מאמרי הקודם על השתל הקוכליארי שלי סקר את מהלך האירועים אשר הובילו אותי להחלטה על ניתוח השתל. הצבעתי על כך שהדין-וחשבון אותו ערכתי ביני לבין עצמי אינו ייחודי; לכל מושתל יש סיפור דומה. כולנו חיינו עם ליקוי שמיעה חמור או עמוק. עם זאת, לכל אחד מאתנו אישיות בפני עצמה ולכן לאיבוד השמיעה יש השפעה שונה על כל פרט.

עקב עבודתי כאודיולוג במשך שנים רבות, הושפעו אבחנותיי וחוויותיי בתקופה שלפני השתלת השתל מהרקע האישי והמקצועי שלי. כעת, עם כתיבת שורות אלה שלושה חודשים בלבד אחרי הפעלת השתל, אני מסתמך על אותו שילוב בין הרקע האישי והמקצועי.

ההפעלה עצמה התרחשה חודש לאחר הניתוח, וזאת כדי להכניס את החלק הפנימי של השתל אל מקומו. ללא ספק הייתה זו עבורי התקופה הקשה ביותר שחוויתי. בעוד שהניתוח עצמו עבר כשורה, לא הייתי בטוח במשך חודש ימים שההחלטה שקיבלתי אכן הייתה נכונה; ככלות הכול, עדיין הייתה תועלת כלשהי ממכשיר השמיעה שחבשתי באוזן שהושתלה עכשיו. אומנם ידעתי שאצטרך לוותר על כך, אך לא ידעתי, ולא יכולתי לדעת, עד כמה היתרון שציפיתי לו יגשים את התועלת השמיעתית אליה נכספתי.

אחרי חודש ארוך מאוד, הגיע לבסוף המועד להפעלת השתל. זה היה המבחן המכריע. ביצועיי כעת אמורים, לכל הפחות, להצביע על תפקודי בעתיד. האודיולוג חיבר אותי ומדד את סף השמיעה ואת רמת הרגישות השמיעתית שלי; יכולתי לשמוע צלילים אלו בקלות, כך שזה לכשעצמו גרם לי להקלה. אז הגיע זמן ההקשבה לאודיולוג המדבר אלי; בהסתמך על דיווחי מושתלים קודמים, ציפיתי לשמוע קקופוניה צורמת שאין לה ולא כלום עם דיבור נהיר. אבל זה לא קרה לי; כמעט הישר מההתחלה הצלחתי להבין מה האודיולוג אמר. כמובן שלא באופן מושלם, אך זה כבר שנים רבות שאיני שומע בבהירות את צלילי הדיבור.

נראה שעברתי את המבחן המכריע הראשון. אחרי שהקשבתי לאודיולוג באמצעות השתל בלבד, ידעתי שההימור שלי הצליח, ושהתועלת הצפויה תפצה, ואף יותר מכך, על הוויתור בשימוש במכשיר שמיעה באותה אוזן. כל שיפור נוסף ביכולות השמיעה שלי יהווה מבחינתי רווח קל. באותו ערב הצלחתי להקשיב לאשתי ולבתי באמצעות השתל. זה לא היה קל, אך ההבנה הייתה אפשרית. למחרת, אחרי שהתנסיתי בחוויות שמיעתיות אלה, חזרתי אל המרכז לצורך מיפוי (תכנות) נוסף; כשזה הסתיים, נקבעו לי שתי פגישות מיפוי נוספות בשבועות שלאחר מכן (נוהג אותו אני מאוד ממליץ לנקוט גם לגבי אנשים עם מכשירי שמיעה).

בדרכי מהמרכז אל תחנת האוטובוסים מצאתי עצמי מקשיב לכל הקולות של העיר ניו-יורק אשר את רובם עדיין לא יכולתי לזהות. למעשה, יכולתי להבין מה שנהג מונית אמר לי ולהגיב להערותיו (אם כי לא הייתי מספיק בטוח בעצמי ליזום את השיחה ולהמשיך בה). בעבר, כאשר נהג מונית ניסה לשוחח אתי, נהגתי לקטוע אותו בנימוס ולומר שאני סובל מליקוי שמיעה. בתחנת האוטובוס, כשחיכיתי בתור, דיברתי עם הבחור הצעיר שעמד לידי רק כדי לחוות הקשבה נוספת (מסתבר שהוא אך זה חזר מעירק והיה לו הרבה מה לספר). גיליתי שרעשי הרקע בתחנה הפריעו לי מאוד למרות שעדיין הייתה אפשרות שיחה.

השבוע הראשון היה קצת מהמם. הייתי צריך להתרגל לדרך בה השתל פועל. קראתי את המדריך למשתמש מההתחלה ועד הסוף פעמים מספר, והתאמנתי בהפעלה ידנית של המתגים השונים כפי שהוצע שם. בו בזמן ניסיתי גם להבין את הקולות החדשים ששמעתי כעת. במאמץ אחרון זה, נזקקתי לאוזניה של אשתי כדי להדריך אותי. כפי שדווח ע"י אחרים, המושתלים הטריים מופצצים תכופות בצלילי רקע שמעולם לא שמעו בעבר או שלא שמעו אותם זה זמן רב. בתקופה זו עצרתי פעמים רבות כדי לשאול "מה הקול הזה?". נראה שהעולם מלא בקולות מוזרים, שרבים מהם, אם להיות כנה, אינם נעימים. צלילי התדירויות הגבוהות היו הנוקבים ביותר, והם הפכו למטרד של ממש. אכן, העולם בו אנו חיים באמת רועש!

על כל פנים, ברגע שאיתרתי את מקור הצליל יכולתי להתחיל ולהטמיע ברקע את ההתנסויות השמיעתיות כצלילים אשר אפשר להתעלם מהם או כאלה שצריך להתייחס אליהם, על פי הצורך. באופן אירוני, אחד האתגרים העומדים בפני מושתל חדש אינו רק ללמוד כיצד לשמוע שוב, אלא גם כיצד להתעלם מצלילים לא רלוונטים. זהו דבר מובן מאליו אצל אנשים עם שמיעה תקינה, והם לא טורחים לחשוב על כך; אך אצל מושתל חדש, אשר אצלו כל צליל חדש דורש את תשומת לבו, האבחנה בין צלילים שאפשר להטמיע בתת ההכרה לבין אלו שדורשים את תשומת לבנו, אינה נעשית בקלות.

בערב הראשון שלי עם השתל המופעל בבית, כאשר ישבתי לקרוא בחדר המגורים (המדריך למשתמש, אלא מה), שמעתי צליל שריטה נוקב מאי שם. שאלתי את אשתי שהייתה באותו זמן במטבח. תחילה היא לא ידעה למה אני מתכוון, אך ברגע הבא הבינה שזה היה צליל מקל הספונג'ה שבו שטפה את הרצפה! נוכחתי גם לדעת שהבית שלי מפיק הרבה צלילים אשר קודם לכן לא הייתי מודע אף לא לאחד מהם. לדוגמא, קולות מערכת ההסקה ומשאבת המים כמעט תמיד נשמעים, כפי שאני נוכח לדעת כעת. אשתי כמעט לא הייתה מודעת אליהם עד ששאלתי אותה בפעם הראשונה "מה הרעש הזה?" (שאלה שעדיין צצה, אם כי בתכיפות נמוכה יותר מאשר קודם לכן). באחת הפעמים, כשגירדתי את ראשי ושאלתי את אשתי את השאלה הזו היא הגיבה: "זה אתה מגרד את ראשך!". דבר זה יכול להיראות משונה, אך לא קישרתי בין שני אירועים אלה עד שהיא הצביעה על כך (וכך גם לגבי קולות הקרקור שמשמיעה קיבתי, חוויה מזדמנת שחשבתי שהיא מאוד אישית, אך נראה שאפשר לשמוע אותה גם בצד השני של החדר). אני עדיין חסר מנוחה כשהיא לא בבית וקולות בלתי מזוהים נשמעים. האם הם מבשרים על בעיה כלשהי? אך חששות אלו נמוגים ככל שאני מוסיף צלילים "לא ידועים" אל המילון השמיעתי החדש שלי.

העובדה שאיני מסוגל למקם את הצליל מסבכת את תהליך הזיהוי. כשאני שומע צליל חדש, הוא יכול להגיע מכל מקום שהוא. אני צריך לנקוט בגישת ניסוי וטעייה כדי לברר מה גרם לו. תכופות אין לי אלא להרפות מכך ולקוות לטוב; אך משזיהיתי את מיקום הקול, כמו שטיפת רצפת המטבח ע"י אשתי (אני מדיח כלים, לא רצפות!) אני יכול להירגע וליהנות מחוויית הצליל. כשחבשתי מכשיר שמיעה בכל אוזן, כישורי למקם צלילים היו קצת יותר טובים; אומנם עדיין רחוקים מלהיות תקינים, אך לפחות יכולתי לזהות את הכיוון ממנו הגיע הקול. עד כה, עם השתל, כישורי המיקום שלי גרועים מאוד. אני מקווה שדבר זה ישתפר במשך הזמן.

קשה לי גם לקבוע את המרחק ביני לבין מקור הקול (יכולת שמיעתית שונה מזו הנדרשת למיקום). הקול יכול להגיע מהחדר הסמוך או ממורד הדרך; קשה לי לקבוע את ההבדל ביניהם באמצעות השתל. בגלל שחוויות השמיעה שלי עם השתל לגבי עוצמת הצליל ומרחקו הן כה חדשות, לא הספקתי עדיין לקבוע את היחס ביניהם (דבר שיכולתי לעשות עם מכשיר השמיעה). זה לא משהו שאנו קובעים בצורה מודעת. באחד הימים, כשהייתי לבד בבית, יכולתי להישבע שמישהו מסתובב בביתי; רק אחרי שבדקתי מסביב הבנתי שמה ששמעתי היה רק כלב נובח (בקול רם!) במורד השביל. במלים אחרות, קולות הנוצרים מחוץ לבית יכולים להישמע כאילו הם באים מתוך הבית, ולהיפך. כאשר מזהים את מהות הקול, אפשר לשייך בקלות את מיקומו.

אחד מקולות הסביבה שאני מאוד אוהב הוא קול ציוץ הציפורים שסביב ביתי. למעשה, הקושי שלי לשמוע את קול הציפורים היווה את הקש האחרון ששכנע אותי לעבור ניתוח שתל. יום אחד, כשחזרתי הביתה, ציינה בתי עד כמה נפלא ציוץ הציפורים. "איזה ציפורים?" שאלתי. לא שמעתי אף לא אחת מהן. כעת, כשאני צועד מדי בוקר אל תיבת הדואר שלנו או צופה החוצה, אני יכול לשמוע את הביצועים המוסיקליים שלהן, ואני אוהב זאת. אחד המושתלים אצלנו ששמע על תגובתי זו, התלוצץ ואמר שבקרוב אשאף להשתיק אותן, כי הן משמיעות כל כך הרבה רעש! אך לא נראה לי שזה יקרה לי; אני נוהג כעת לעצור בשביל המוביל לביתי רק כדי להאזין להן.

אין ספק שהמודעות ההולכת וגוברת מצדי לקולות הסביבה היא מבורכת; אבל, הסיבה העיקרית בגללה עברתי השתלת שתל הייתה לשפר את יכולתי להשתתף בתקשורת מילולית, וידעתי שזה דבר המצריך אימונים וסבלנות. כך שמהיום הראשון שחזרתי הביתה התחלתי באימוני שמיעה. אחת מהנחות היסוד העיקריות באימוני שמיעה היא להתחיל ברמה הנכונה, לא קשה או קלה מדי. התחלתי ברמה שנראתה כמתאימה עבורי, אשר אוכל לשנותה אם יהיה צורך בכך. מכיוון שכבר הפגנתי יכולת מסוימת בהבנת שיחות, התחלתי את אימוני השמיעה שלי בהקשבה לאגדות ילדים, אותן נהגתי להקריא לילדיי לפני שנים רבות. מצאתי גרסאות למבוגרים באתר אינטרנט עם חומר לאימוני שמיעה בשם cihear.com. אתר זה מכיל גם מידע רב נוסף שיכול להיות לעזר למועמדים לניתוח שתל או לכאלה שכבר עברו השתלה. בתחילה, קראתי והקשבתי לסיפורים בו בזמן. במהרה כבר לא הייתי צריך כלל לקרוא את הטקסט, ויכולתי רק להקשיב לסיפורים טיפשיים כמו ג'ק המטפס על גבעול אפונה. אבל, הסיפורים על ג'ק, כיפה אדומה וזהבה ושלושת הדובים הוכיחו את עצמם רק עד גבול מסוים.

או אז פניתי לספריה ולקחתי בהשאלה שני דיסקים ((CD עם טקסטים מלאים ולא מקוצרים; לקחתי שני ספרים: האחד עם קריינית נשית, והשני עם קריין גברי. חיברתי את ה-CD ישירות לשתל באמצעות כבל והתחלתי להקשיב לסיפור תוך מעקב אחר המלים בדפי הספר. להפתעתי הנעימה, יכולתי תוך זמן קצר לעקוב אחרי הסיפור גם בלי להסתכל כל הזמן בדפים; כשאיבדתי את המקום, יכולתי למצאו בקלות תוך הקשבה לקריין המספר. מובן שקריינים אלו היו מספרים מעולים, שדיברו לא רק בצורה דרמטית הולמת, אלא גם באופן ברור ובקצב הנכון (עבורי). גם לא היה רעש רקע. אך כפי שכל לקוי שמיעה יכול להעיד, תנאים כאלה אינם קיימים במציאות לעתים תכופות; במציאות, הרעש נוכח בכל מקום, ודיבורם של הרבה אנשים אינו נהיר והוא מהיר מדי. במצבים כאלה מצאתי שאני עדיין צריך להתבונן בפני האנשים ובעיקר בשפתיהם כשהם מדברים, ממש כפי שעשיתי לפני שהושתלתי.

הייתי בר מזל שיכולתי להתחיל את אימוני השמיעה האישיים שלי ברמת השיחה. לדעתי, יש צורך בתוכנית אימוני שמיעה שתתחיל ברמה שמתאימה למושתל כחלק מהתנסויותיו השגרתיות אחרי הניתוח. אני מציע לכל מושתל בוגר לשאול את האודיולוג אחרי הניתוח אם יש תוכנית זמינה שכזו. אנו לוקחים כמובן מאליו את הצורך לספק טיפול כזה לילדים, אך גם מבוגרים צריכים ללמוד כיצד "לשמוע שוב". ישנן תוכניות אימוני שמיעה שאפשר ליישמן בבית תוך הדרכה של אודיולוג. אחד המדריכים לצרכן המושתל שאני מכיר הוא: "תקשורת משופרת ושתל קוכליארי: מדריך למשתמש":Better Communication and Cochlear Implant: A User’s Guide” (hearagainpublishing.com). הוא מכיל תרגילים הדרגתיים ועצות נוספות לשיפור התקשורת.

כשאני שוקל את חוויות השמיעה שלי בשלושת החודשים שחלפו, נראה שיש לי שאלות רבות שנותרו ללא מענה. על סמך מה שאני שומע, נראה לי שישנה פעולת גומלין ייחודית בין המאפיינים האקוסטיים של דובר מסוים לבין הדרך בה קולו מעובד דרך השתל. ישנם כאלה שקולם נשמע טוב, ואיכות קולם נשארה ממש כפי שזכרתי. גובה הקול מתאים למינם ולגילם. אולם, דיבורם של אנשים רבים אחרים נשמע מעובה מאוד, עד כדי חוסר מובנות. זה גם קורה לי כשאני שומע את עצמי [בלי מכשיר שמיעה באוזן השמאלית] או לעתים תכופות כאשר אני מאזין לדובר בטלפון. ציינתי זאת במספר פגישות מיפוי, ובהתאם לכך נערכו שינויים; אך הבעיה נותרה בעינה. זאת ועוד: קולות מסוימים נשמעים מאוד מתכתיים, ואחרים נשמעים כאילו הם מדברים תוך כדי גרגור.

השונות באיכות הקולית של דוברים שונים נעשית גלויה יותר כאשר אני מקשיב לתוכניות אירוח בטלוויזיה. בתוכניות רבות מסוג זה משתתפים חמישה או ששה אנשים, גברים ונשים כאחד. את חלקם אפשר להבין היטב בלי לקרוא את שפתיהם או את הכתוביות הרצות בתחתית המסך. אחרים, בעיקר נשים [אך לא כל הנשים] נשמעים מתכתיים או בעלי קול מסתלסל. אני מניח, שוב, שזה תלוי במאפיינים האקוסטיים של קולו של הדובר, אך איני יודע עדיין להבחין איזה מרכיבים בדיוק מפעילים את השונות באיכות הקולית אותה אני שומע. אם כולם היו נשמעים ככה, הייתי מקבל שזהו "הקול התקני" החדש שלי. אך השונות הרחבה, העובדה שיש אנשים שנשמעים כפי שנשמעו לפני השתלת השתל ואחרים לא, מצביעה על גורם כלשהו בפעילות הגומלין האקוסטית שאפשר לזהותו ואולי גם לתקנו. אני עדיין מקווה שמיפויים נוספים וניסיון נוסף יקלו על בעיה זו במידת מה.

דבר אחר אותו אני מנסה לברר הוא אופן תפקודי בטלפון. העובדה שאני יכול להבין די טוב שיחת פנים-אל-פנים באמצעות השתל מצביעה על כך שאוכל להבין גם דוברים בטלפון. ואכן, יש שיחות בהן אני מצליח לעשות זאת. אך ברוב המקרים, הקול אותו אני שומע דרך הטלפון הוא לרוב מעובה, וזאת בלי קשר לשימוש שאני עושה או לא עושה בסליל ההשראה לטלפון [טלקןיל-telecoil] המצוי בשתל, או אם הדובר הוא גבר או אישה. היו שאמרו לי שקולותיהם של אנשים אלה הם ודאי מעובים מטבעם, ולא יכולתי להבחין בזאת כשהקשבתי להם עם מכשיר השמיעה. זה לא נשמע לי משכנע, בייחוד לא כשאשתי נשמעת כמו קול בריטון עמוק בטלפון! לפיכך, כדי להבטיח תקשורת יעילה בטלפון, חיברתי לופ ישירות לטלפון והקשבתי בשתי אוזניי. זה עובד די טוב, טוב יותר מאשר לפני ההשתלה, אך זה עדיין לא פותר את התהייה שלי בעניין זה.

מבחינה אודיולוגית זה דבר משונה, משום שאני משתמש בעקביות בסליל הטלקויל [דרך הלופ המותקן ברצפה] כאמצעי עזר להאזנה לטלוויזיה, וחוויית הקול ה"באסי" העמוק כמעט ולא מתרחשת. עשיתי ניסיון אישי והשוויתי את דרך הבנתי לנאמר בטלוויזיה דרך הרמקולים הרגילים ודרך הלופ ברצפה. לא הייתה כאן תחרות כלל! הבנתי הייתה באופן מיידי וממשי טובה יותר דרך הטלקויל [וזה גם מה שצריך לצפות לו בעת השימוש בעזרי שמיעה]. ההיגיון שהכתיב לי שימוש בעזרי עזר לשמיעה בזמן שחבשתי מכשיר שמיעה עדיין תקף; אני עדיין לקוי שמיעה, ועדיין זקוק לתוספת העזרה השמיעתית שעזר השמיעה יכול לספק לי. בנוסף ללופ לטלוויזיה, אני גם משתמש במגבר FM אישי עם השתל, שזו דרך נוספת לשפר את הבנת הדיבור בתנאים אקוסטיים לא נוחים. לא ראיתי מושתלים בוגרים רבים המשתמשים במגבר FM אישי, ואני ממליץ להם לשקול לעשות זאת. הרעש והמרחק ישפיעו ככל הנראה על הבנת הדיבור אצלם, ולא משנה עד כמה טוב תפקודם עם השתל במקום שקט.

הנאה ממוסיקה היא דבר שאני עדיין עובד עליו. למרות שידעתי עוד לפני שנכנסתי לכל זאת כי רק לעתים נדירות יכולים מושתלים קוכליארים ליהנות ממוסיקה, היו לי עדיין תקוות שכאלה. בעוד שאני מסוגל לזהות מנגינות, בעיקר כשזמר שר אחד מהשירים הישנים האהובים עלי, הרוב נשמע לי שטוח ואינו משתלב בזיכרון המוסיקלי שיש לי. מוסיקה כלית מכל סוג שהוא נשמעת לי רוב הזמן כרעש, עם קטעים מוסיקליים יפים מזומנים. למרות זאת, אני מקדיש לעצמי זמן הקשבה למוסיקה במשך 15-30 דקות מדי יום. החומר בו אני משתמש לאימונים הוא שירים וזמרים נושנים כי אני מאמין שכדאי להתחיל בחומר מוכר. אני מחבר את נגן ה-CD שלי אל השתל ומקשיב. באחד הימים חיברתי לופ לנגן ה-CD והקשבתי למוסיקה במצב טלקויל [T] גם בשתל וגם במכשיר השמיעה בו בזמן. זה כבר הרבה יותר טוב! אני מתחיל עכשיו ליהנות שוב ממוסיקה; גמול גדול נוסף הוא בגילוי שאני מבין כעת את מילות השירים טוב יותר ממה שהבנתי לפני השתלת השתל.

בניגוד לשנים קודמות, ישנם כיום יותר אנשים הנחשבים למועמדים לשתל, למרות שיש להם עדיין שרידי שמיעה מתפקדים באוזן אחת או בשתי האוזניים. כיום מוסכם להמליץ על המשך השימוש במכשיר שמיעה באוזן הלא-מושתלת, אם נעשה בו שימוש לפני להשתלה; אבל אין הסכמה לגבי אופן השימוש. ישנם אודיולוגים הממליצים שהמושתל ישתמש רק באוזן המושתלת בתקופת ההסתגלות הראשונית ולא משנה כמה זמן תמשך, ולוותר על מכשיר השמיעה באוזן הנגדית; אחרים ממליצים על תקופה קצרה יותר להקשבה בלעדית באמצעות השתל; וישנם כאלה שמציעים שימוש בו-זמני של שתל ומכשיר שמיעה מלכתחילה. אף אחד אינו יודע בוודאות, ואין שום הוכחה לטובת נוהג זה או אחר; יש רק נימוקים תיאורטיים שונים. ביסודו של דבר, אנשים צריכים לנהוג בדרך בה ירגישו בנוח, כאשר מטרתם הסופית תהיה שילוב האותות המגיעים משתי האוזניים לכדי מקשה אחת.

אני משתמש במכשיר שמיעה באוזני השמאלית ואיני מוכן להיפרד ממנו. בעוד שאני יכול להבין דיבור באמצעות השתל בלבד, ואני עושה זאת לעתים קרובות כשאני מקשיב לטלוויזיה [דרך הלופ ברצפה], האיכות טובה יותר כשאני משתמש גם במכשיר השמיעה בו זמנית; ולא רק האיכות, אלא גם הקלות והביטחון שלי בהבנת הדיבור. מדי פעם אני מקשיב לטלוויזיה תחילה בכל אוזן, לסירוגין, ואח"כ בשתי האוזניים ביחד, רק כדי להבטיח לעצמי שאני עושה את הדבר הנכון. השיפור שחל בהקשבה בשתי האוזניים ביחד הוא גלוי ומיידי.

אבל, אין אדם הדומה לרעהו; לאנשים מסוימים, השימוש במכשיר שמיעה באוזן הנגדית יפריע להבנה הכללית; אחרים, ירגישו במצב זה בשינוי מועט או בשום שינוי בכלל. במלים אחרות, יש לדעתי צורך לעשות כל מאמץ כדי לקבוע אם קיימת אפשרות לשימוש מוצלח בשרידי השמיעה שנותרו באוזן הנגדית. אני שונא לראות בזבוז של שמיעה.

לסיכום: אני מצליח למדי, ושמח שהחלטתי לעבור את ההשתלה, ואעשה זאת שוב בלי היסוס. אני שומע הרבה יותר, טוב יותר ובקלות רבה יתר ממה ששמעתי בעזרת מכשירי השמיעה בלבד. יום לפני שהעליתי דברים אלו על הכתב קיבלתי מהמרכז לשתל קוכליארי באוניברסיטת ניו-יורק את הערכת 3 החודשים שלי. התוצאות היו מצויינות. במיוחד אני שמח על תוצאות הביצועים שלי במבחן החד-הברתי, שהשתפרו באופן משמעותי [מ-18% ליותר מ-90%]. כך שכעת אני בבירור שומע הרבה יותר. אבל, חשוב מאוד לזכור שתוצאות אלו אינן, ואני מבקש להדגיש אינן, מצביעות על כך שתפקודי השמיעתי כעת הוא תקין; הן כן מצביעות על כך שמבחנים אלה עשויים כבר להיות בלתי מתאימים למושתלים בני הדור הזה, אנשים כמוני, אשר התחילו בתהליך זה עם כמות משמעותית של שרידי שמיעה שימושיים. אני מעריך שאני מתפקד כעת מבחינה שמיעתית בסביבות 50-60 אחוזים מהשמיעה התקינה.

ההיגיון אומר לי שהתוצאות שהשגתי עד כה הן מצוינות. אך, כפי שציינתי בחלק א' של המאמר, קשה לדכא בקלות תקוות בלתי הגיוניות. כך שבעוד שציפיותיי ההגיוניות התגשמו ואף מעבר לכך, איני יכול להכחיש מידה מסוימת של אכזבה על שאיני מגיע לביצועים טובים אף יותר. אבל עברו רק שלושה חודשים, ועדיין יש לי הרבה מה ללמוד עם השתל. בעוד שאני צופה [הפעם בצורה הגיונית] שכעבור שלושה או ששה חודשים מהיום יהיו ביצועיי טובים יותר, אני בטוח שלעולם לא אוכל להגשים את השאיפה "להשתתף באופן תקין יחסית במצבים מאתגרים של שיחה קבוצתית" אותה ביטאתי במאמרי הראשון [אם כי מגבר FM אישי יעזור בכך].

מכיוון שהתחלתי עם תפקוד שמיעתי, אני מעריך את השיפור שחל אצלי בהבנת הדיבור כ"נהדר". לעומת זאת, אצל מי שהתחיל בכך עם מעט שרידי שמיעה שימושיים או בלעדיהם, השיפור הרב שחל נראה כמעט "מופלא". כך שנראה שזה תלוי בנקודה בה אנו נמצאים בתחילת התהליך.

אבל לא כל אחד יהיה בר מזל כמותי; כשאני חושב על מה שהצלחתי להשיג עם השתל, לבי יוצא אל אלה המעטים יחסית, אשר השיגו תועלת מועטה או לא השיגו אותה כלל. עליהם לדעת, עם זאת, שהם עשו מאמץ מכובד אשר היה ראוי להיעשות. אף אחד לא ממש מבין מדוע השתל נכשל במקרים מסוימים, אך עליהם להבין, ועלינו להכיר בכך, שזה לא קורה באשמתם הם, ואסור שזה ירתיע אחרים מניתוח שתל, אם הם סבורים שהם מועמדים מתאימים.